אבו אחמד נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשת התובעת להגשת ראיה נוספת לאחר שתמה שמיעת הראיות. לאחר קבלת תגובת הנתבעת ותשובת התובעת אני מוצאת לנכון להיעתר להגשת הראיה באיחור בתנאים המפורטים בגוף ההחלטה. טעמיי להלן.

בבסיס ההליך המשפטי מצויה הכוונה להתחקות אחר האמת על מנת שהכרעתו של בית המשפט תהא שלמה ונכונה ככל שניתן. לטענת התובעת הראיה הנוספת חיונית לצורך ירידה לחקר האמת ובירור המחלוקות שבין הצדדים. אף אם כך, אין אינטרס זה עומד בחלל הריק והוא ניצב לצד אינטרסים נוספים. בבוא בית המשפט לאזן בין אינטרסים מנוגדים הוא בוחן מגוון רב של רכיבים: מהות הראיה אותה מבקש צד לצרף, הרלוונטיות של הראיה הנוספת, תום ליבם של הצדדים, הסיבה לאותו מחדל באי הגשתה במועד הגשת התצהירים ויכולתו של בעל הדין להגישה קודם לכן, השפעת מתן ההיתר לתיקון על ניהול ההליך ועל יכולתו של בית המשפט להכריע במחלוקות המונחות בפניו לגופן כמו גם אפשרות פסיקתן של הוצאות כדרך לאזן בין האינטרסים השונים. (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזי נ' ציפורה בן נון פ"ד מו(3)738, וכן רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חב' נפט בע"מ טרם פורסם).

ברע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח, נה(4) 577 דן בית המשפט העליון בשאלת הגשתן של ראיות נוספות לאחר שלב ההוכחות וקבע: "ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם 'כחבילה אחת', כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה".

הבאת ראיות נוספות הוגבלה לנסיבות, בהן היה מדובר בראייה בעלת חשיבות מכרעת אשר במקרה דנא ספק אם עונה על התנאים האמורים בשים לב לכך שאנו מצויים כעת בשלב שבו תמה שמיעת התובענה לאחר שמיעת ראיות הצדדים. עם זאת, רבים הם המקרים בהם יימצא האיזון הנובע ממחדל זה או אחר של בעל דין, על דרך של פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד. משכך, לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי כי זה המקום לעשות כן. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי הגם שהפרוצדורה אינה "מיטת סדום". עם זאת, היא גם אינה בגדר פלסתר אשר יכול וימתח לכל כיוון ובכל מועד על פי רצונו של בעל דין זה או אחר. במקום שבו נשמעו ראיות הצדדים והמומחה נשאל בחקירה נגדית בנוגע לנפקות חומרת התאונה ביחס לפגיעתה של התובעת, אף שזו הוגשה להוכחת עצם התרחשותה, שהוכחשה על-ידי הנתבעת החלטתי להיעתר לבקשה אף שראוי היה להגישה בשלב הגשת ראיות התובעת.

הגשת הראיה הנוספת מחייבת, בהכרח, מתן היתר לנתבעת להוסיף על ראיותיה ו/או לבקש לחקור את התובעת ו/או עד אחר בגינה. בעניין זה קמה זכות בסיסית לנתבעת להגיב ולהשיב על העולה מהראיה הנוספת שתוגש. בשים לב לשלב בהליך בו מוגשת הראייה, מתן היתר להגשתה כפוף לפסיקת הוצאות. ויובהר, פסיקת הוצאות אין מטרתה עונשית אלא שהיא באה להציב את הנתבעת במקום בו היתה אלמלא הגישה התובעת ראיה נוספת.

נוכח האמור לעיל אני מורה בזאת כדלהלן :

א. תותר הגשת הראיה הנוספת וזאת בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ עד ליום 1.6.14. מובהר בזאת במפורש כי אין במתן ההיתר להגשת הראיה הנוספת כדי לחוות דעה לעניין משקלה הראייתי.

ב. עד ליום 1.7.14 הנתבעת תהא רשאית להגיש ראיות משלימות מטעמה ולהודיע האם מבקשת לחקור את התובעת או עד בנוגע לה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: